<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קדושים סימנים קפ"ה—קפ"ו</h1>
<h2>דף סא:</h2>
ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך [ויקרא י"ט]. שוע טווי ונוז ותנן [כלאים פ"ט מ"ט] כל הלבדין אסורין מפני שהן שועין. וכן משמע בפרק בתרא דנדה דא"ר (יוסי) [אשי] מדאורייתא אסור או שוע או טווי או נוז וכ"פ רבינו שלמה. ומ"מ פסק כמר זוטרא. דמדאפקיה קרא ביחד, אלמא לא מחייבי עד דאיכא כולהו ביחד, וההיא דפיף [כלאים שם] פי' שפת הבגד עושין חוטין עבין לקיים הבגד, ואינו לא טווי ולא ארוג, וכן הלבדין מדרבנן הן אסורין וכו'. ולכך אסיק מר זוטרא האי מאן דמתביד חוטא דכיתנא (דמיתבד) בגלימא דעמרא ונתקיה, ולא ידע אי שפיר מינתק שפיר דמי, משום דהוי ספיקא דרבנן. ולפי זה פסק הנך בתי שוקים הלקוחים מן השוק או בגדים, וספק אם התפירה של כלאים הם הוי ספיקא דרבנן לקולא. ואין נכון להקל על זה כיון דרוב בגדים תפורים במדינה [זו] בפשתן. פירוש אחר טעמא דמר זוטרא הוי, משום דלא הוי שתי תכיפות חבור, אלא ע"י קשר או אריגה. ופירש רבינו שמואל בההיא דמר זוטרא, לכך התירו מספק, משום דלא הויא לא טווי עם הבגד ולא ארוג עם הבגד. וק"ק כדפי' כלאים בציצית למה לי סמוכין, תיפוק ליה דלא היה תכלת ארוג וטווי עם הסדין פשתן. אלא לאו כדפי' ר"ת כל אחד טווי בפני עצמו, וכן שוע בפני עצמו, וכן נוז בפני עצמו, ומכאן פסק שחוטי ציצית כפולין ושזורין, וכן בספרי [שלח פיסקא קט"ו] יליף לה פתיל תכלת בג"ש מן פתיל תכלת, מה להלן מושזר אף כאן מושזר, ויליף (לה) [לבן] מן התכלת שהוא מושזר.
